תחום העיצוב הגרפי התפתח באופן רשמי עם המצאת הדפוס ב1440, אך השורשים של מהות התקשורת החזותית התחילו עוד מימי אנשי המערות.
למעשה, ברגעים אלו בהם אתם קוראים את שורות הטקסט הזה, קל לשכוח שהאלף-בית הינו המצאת ידי אדם.
כבר בתקופות מאוד מוקדמות של ההתפתחות האנושית, נולד הצורך בתקשורת כתובה וחזותית; השפות הראשונות שהאדם יצר היו מורכבות מסמלים וציורים שהביעו רעיונות ורגשות.
אי שם, אלפי שנים אחורה, הונחה אבן הפינה של מה שעתיד להקרא עיצוב גרפי.
בעצם, ישנם דברים שלא השתנו מאז – עד היום הדרך הפשוטה ביותר לתקשר רעיון בצורה ישירה ומהירה היא ע”י סמלים; היום בעידן הדיגיטלי יותר מתמיד נפוץ השימוש באייקונים שונים כמו עגלת רכישה או זכוכית מגדלת כדי לייצג מילים ורעיונות במינימום שטח ומורכבות.
התפתחות הכתב, הקליגרפיה והצורך לתקשר רעיונות במהירות, תרמו מאוד להיווצרות תחומי התקשורת החזותית השונים, תחילה כצורך אנושי בהעברת מסרים ובהמשך כאמצעי לסימון מעמדות וטריטוריה כמו סמלים שעיצבו בעת העתיקה כדי לבדל בין חיילים של צבאות שונים באירופה; נהגו לחרוט את אותם הסמלים על חרבות וקסדות החיילים. מעבר לצורך בבידול, כל קבוצה רצתה לשדר דרך אותו הסמל, את הסגנון, הערכים והאמונות בהם החזיקו.
מאוחר יותר, במאה ה-14, בזמנים בהם מקורות מיים היו כ”כ מזוהמים שאנשים הרבו בשתיית בירה, נקבע חוק על פיו מסבאות מחויבות בתליית שלטים מחוצ לבית העסק כדי שעוברים ושבים יוכלו להבחין בהם בקלות.
כך בעצם נולדו שלטים וסמלים שסימנו לראשונה בתי עסק ולא בתי מלוכה.
עם התפתחות שיטות הדפוס באירופה, השתכללה היכולת ליצור טקסטים, אמנות ועיצוב בקנה מידה רחב יותר ובמחיר יחסית נגיש.
האבות הראשונים של חברות מודרניות לא איחרו לזהות את הפוטנציאל, והבינו את הערך וההשפעה החיובית של נראות ויזואלית על התנהגות הרוכשים ועליית המכירות.
הראשונים לעשות שימוש בלוגואים היו תעשיות הדפוס, שמעבר לסימון השם שלהם, רצו להראות את יכולות ההדפסה שלהם ע”י הדפסת הלוגו באיכות גבוהה.
באופן טבעי, ככל שתעשיית הדפוס הוסיפה להשתכלל טכנולוגית, כך צמח תחום העיצוב הגרפי בהתאמה. לדוגמא, האפשרות להדפיס בצבע- שיטת הכרומוליתוגרפיה*, פתחה דלתות חדשות בתחום הפרסום.
מהשלב הזה, מותגים נהנו לראשונה מהאפשרות לעשות שימוש בכלי שיווק הידועים לנו גם כיום, כמו אפיון צבעוניות ובניית קשר אישי ורגשי עם לקוחות באמצעות סצנות ויזואליות ריאליסטיות.
בזכות ההתפתחות הטכנולוגית והתעשייתית במאה ה-19, בתקופה המודרנית האדם חיפש איך ליישם את הקידמה הטכנולוגית בערוצים נוספים ולהביא אותה לידי ביטוי בדישפלינות האמנות והעיצוב השונות. תעשיית הדפוס המתקדמת והתחרות המתגברת, דחפה אמנים ומעצבים לחקור סגנונות וטכניקות חדשות, דבר שהביא במהרה לגיבוש תחומי הפרסום והמיתוג כמו אלו המוכרים לנו כיום.
מכאן הדרך להקמת הסטודיו הראשון לעיצוב חזותי הייתה סלולה. הראשונים לעשות זאת היו קבוצה אוסטרית של אמנים, מעצבים ואדריכלים, תחת השם “Wiener Werkstätte” (“סדנת וינה” בתרגום חופשי).
מעבר להשפעת הקבוצה מבחינת יצירת סגנונות אמנותיים חדשים (כמו קוביזם), השינוי התפיסתי הגדול ביותר שהם יצרו היה בעובדה שהם התנהלו כקבוצת אמנים העובדת יחד בשיתוף פעולה; העבודה שנעשתה בסדנת וינה נחשבת ליסודות עליהם נבנו בהמשך הבאהוהאוס וסגנון הארט-דקו.
המונח “עיצוב גרפי” נטבע לראשונה ב-1922 ע”י מעצב הספרים ווילאם אדיסון דוויגינס, במאמר שלו “סוג חדש של דפוס קורא לעיצוב חדש”, בו הוא מבקש לתאר באופן ספציפי מהו תפקידו בתור עורך התכנים הויזואלים בספרים אותם הוא מעצב.
מהיום הראשון להתפחות תחום העיצוב הגרפי, מעצבים היו צריכים להתמודד עם הקושי בלהסביר מה זה בדיוק אומר להיות מעצב גרפי.
בשנת 1947 המעצב הגרפי האמריקאי פאול ראנד, פירסם מאמר תחת השם “מחשבות על עיצוב”, בו הוא ביטא את תפיסתו הפילוסופית לגבי עיצוב – האמירה המרכזית בכתביו הייתה שעיצוב טוב צריך לשאוף ליצירת איזון בין פונקציונליות לאסתטיקה, גישה שהביא לידי ביטוי בעבודות שלו על לוגואים מפורסמים באותה תקופה (כמו FORD, UPS, IBM ועוד רבים).
החל משנות ה-50 של המאה הקודמת, העולם החל לנוע אט-אט לכיוון גישה דיגיטלית בתחומי העיצוב. כניסת המחשבים לבתים פרטיים האיצה את הצורך בעיצוב ופרסום דיגיטלי על פני עיצוב מודפס, דבר שתרם להתפתחות שיטות יצירת עיצוב ואמנות חדשות וכמו כן פיתוח תוכנות עיצוב ממוחשבות.
אדובי פוטושופ ואדובי אילוסטרייטור הושקו בשנות ה-90, תוכנות ששינו את פני העיצוב הגרפי והולידו אפשרויות שלא היו קיימות קודם לכן בתחום התקשורת החזותית. עריכת תמונות ואלמנטים מצולמים, יחד עם אילוסטרציות ווקטוריות – הביאו לשולחן טכניקות וסגנונות עיצוב חדשים ופרצו גבולות דמיון.
מעצבים גרפיים נאלצו להמציא את עצמם מחדש ולהתאים את התוצרים שלהם לרוח התקופה. השימוש הנרחב באינטרנט שינה את כללי המשחק ותחום העיצוב הגרפי הושפע באופן ישיר מכך – מעצבים חיפשו להנגיש את הסגנון העכשווי לדור צעיר יותר שהפך לקהל יעד מאוד מרכזי בעידן האינטרנט, אחד הטרנדים הבולטים ביותר שנועדו למשוך קהל צעיר הוא עיצוב ווקטורי “שטוח” המשלב צבעים בוהקים ודמויות מצוירות.
היום, אנחנו נמצאים בתקופה שיכולה להיות מעט מאתגרת עבור מעצבים; כמות הטרנדים החולפים ואיתם אלטרנטיבות המציעות פלטפורמות חכמות שיודעות לייצר לוגו לפי הזנת מספר נתונים או ממשק כמו קנבה המאפשר לייצר עיצובים פשוטים בקלות; מציפים שאלה חשובה- האם הכלים הנגישים האלו, עלולים להחליף את הצורך במעצבים גרפיים? אם תשאלו אותי- התשובה היא ‘לא’, ללא היסוס.
בעוד הצורך העולה בייצור מודעות דיגיטליות מביא לפיתוח פלטפורמות המפשטות את תהליך העיצוב ומנגישות אותו גם לאנשים שלא עוסקים בעיצוב, אנחנו עדיין רחוקים שנות אור מלהיות במקום בו אנחנו יכולים לוותר על הצורך במעורבות של מחשבה אנושית בתהליך היצירה.
דווקא בעידן בו נראה שיש חוסר בייחודיות ועיצובים רבים מתחילים להיות יותר ויותר דומים אחד לשני, הצורך במעצבים גרפיים מקוריים, איכותיים ויצירתיים – רק עולה ומתחזק.
המסע שתחום התקשורת החזותית עבר מציורי המערות ועד עיצוב בעידן הדיגיטלי, יכול לשמש כמקור השראה לכל מעצב ומעצבת לאורך הדרך. מכאן, השאלה לאן תחום העיצוב הגרפי עתיד להתפתח ואיך הוא יראה ב2024, תלוי בדרך שיבחרו ללכת בה המעצבים של דור העתיד.
מקורות (באנגלית) לקריאה נוספת:
מאת: דנה שטרנברג, מעצבת גרפית | מרצה בקורס אילוסטרייטור במכללה לשיווק דיגיטלי
